החלטה בתיק ס"ע 52421-11-11

1.         המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקש, וביקש לחייבו בפיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה שנתית, הפרשות לפנסיה ודמי הודעה מוקדמת. בסך הכל עתר המשיב לחייב את המבקש בסך של 48,896 ש"ח.

2.         בפניי בקשה לחייב את המשיב להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש, במידה ותביעת המשיב תידחה.

3.         המשיב ביקש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות משפט.

4.         תמצית טענות המבקש

א.        המשיב חייב מאות אלפי ש"ח לנושים שונים, לרבות בתיקי הוצאה לפועל. בין היתר, המשיב חייב מאות אלפי ש"ח בגין חוב מזונות ילדיו - חוב אשר מקבל קדימות על פני יתר הנושים.

ב.         המשיב אינו עובד והוא אדם חסר כל.

ג.         למשיב אין כתובת מגורים קבועה, והוא מתחמק בדרך זו מנושיו.

ד.         במידה והתביעה תידחה וייפסקו לחובת המשיב הוצאות משפט - לא יהא ניתן לגבותם.

ה.        כפי שעולה מכתב ההגנה, סיכויי התביעה קלושים.

5.         תמצית טענות המשיב

א.        הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, אינה מבוססת ואף מטעה.

ב.         הלכה פסוקה היא שבית הדין אינו נעתר לבקשות מסוג זה למעט במקרים חריגים ונדירים, ומקרה זה אינו נמנה עליהם.

ג.         אין כל בעיה עם כתובת המגורים של המשיב. המשיב הוא שפתח בהליך משפטי, כך שיש לו אינטרס שמקום מגוריו יהיה ידוע וזמין.

ד.         סיכויי התביעה טובים ביותר, במיוחד לאור טענות ההגנה שאין בהן ממש.

6.            דיון

בית הדין לעבודה מוסמך לאמץ את הוראות תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, המחייבת מתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע ותקנות 427 עד 432 שעניינן הפקדת פיקדון לכיסוי הוצאות משיב. כל זאת כדי להגן על אינטרס של צד העלול להיפגע באופן ממשי (ראו דב"ע נד/9-189 דניאל סוסנוביק נ' מנחם מאור, לא פורסם; דב"ע נה/127, 3-94 חסן עבד אלרחמן נ' חברת רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221).

הכלל הוא כי אין לחייב במתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בשני מקרים בולטים בהם בתי המשפט הפעילו את סמכותם לפי תקנה 519 והורו על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ואלו הם: כאשר מדובר בתושב חוץ שלא הצביע על נכסים בבעלותו או ברשותו המצויים בתחום מדינת ישראל, וכאשר התובע לא המציא מענו כנדרש או המציא מען שאינו נכון.

בע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU(6.7.03) נקבע:

"כשהעובד התובע הוא תושב ישראל, ככלל, לא יחויב התובע בהפקדת ערובה, אלא במקרים חריגים ונדירים, בהם הנתבע יוכיח כי התביעה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהא לו מהיכן לגבות את ההוצאות".